הנשיא דונלד טראמפ חתם על הצו המנהלי שמורה זמנית על כל תוכניות הסיוע החוץ של ארה"ב למשך 90 יום בהמתנה לסקירות על מנת לקבוע האם הן מותאמות למטרות המדיניות שלו.
לא הייתה ברורה מיידית כמה סיוע ייתפגע בהתחלה על ידי הצו שהונפק ביום שני, מאחר והמימון למספר תוכניות כבר הוקצה על ידי הקונגרס וחייב להיות מושקע, אם לא כבר נוצל.
הצו, בין הצווים הרבים שחתם טראמפ ביום הראשון שלו במשרד, אמר כי "תעשיית הסיוע החוץ והבירוקרטיה אינן מותאמות לאינטרסים האמריקניים וברוב המקרים נגדיות לערכים אמריקניים" ו"משרתות להפריע לשלום העולמי על ידי קידום רעיונות במדינות זרות שהם ישירות נגדיים ליחסים ההרמוניים והיציבים בין מדינות ובתוכן מדינות".
לכן, טראמפ הכריז כי "לא יועבר עוד סיוע חוץ של ארצות הברית באופן שאינו מותאם לחלוטין למדיניות החוץ של נשיא ארצות הברית".
חלק מהמקבלים הגדולים ביותר של הסיוע האמריקני, כמו ישראל (3.3 מיליארד דולר בשנה), מצרים (1.5 מיליארד דולר בשנה) וירדן (1.7 מיליארד דולר בשנה), סביר שלא יראו הפחתות דרמטיות, מאחר והסכומים האלה כלולים בחבילות ארוכות טווח שחוזרות לעשורים אחורה ובמקרים רבים נשלטות על ידי חובות הסכמים.
המימון לסוכנויות של האומות המאוחדות, כולל שמירה על השלום, זכויות אדם וסוכנויות לפליטים, היו מטרות מסורתיות להפחתה או חיתוך על ידי ממשלות רפובליקאיות. הממשלה הראשונה של טראמפ פעלה להפחתת הוצאות הסיוע החוץ, השהתה תשלומים למספר סוכנויות של האומות המאוחדות, כולל קרן האומות המאוחדות לאוכלוסיית העולם, והפסיקה את המימון לרשות הפלסטינית.
עם זאת, ארה"ב בתקופת טראמפ כבר פעלה לצאת מהמועצה לזכויות האדם של האומות המאוחדות, עם החיובים הכלכליים שלה, ונאסרה מלממן את קרן האומות המאוחדות לפליטים, או UNRWA, על ידי חוק שחתם עליו הנשיא הקודם ג'ו ביידן במרץ האחרון.
היה הראשון לענות דיון כללי זה.
