קפיטליזם לייס-פייר הוא אידיאולוגיה פוליטית הדוגלת בהתערבות ממשלתית מינימלית בכלכלה. המונח "לאיס-פייר" הוא צרפתי ומתורגם ל"תן לעשות" או "לשחרר", מה שמכיל את האמונה של האידיאולוגיה לאפשר לשוק לפעול בחופשיות ללא הפרעה. אידיאולוגיה זו נטועה באמונה שכוחות הטבע של היצע וביקוש הם הקובעים הטובים ביותר לצמיחה ושגשוג כלכליים. הוא טוען שכאשר אנשים נשארים לנפשם, הם יפעלו מתוך האינטרס האישי שלהם, מה שיוביל לתחרות וחדשנות, אשר בתורם מניעה צמיחה כלכלית וקידמה חברתית.
ניתן לייחס את מקורות הקפיטליזם ל-Laissez-Faire לתקופת הנאורות באירופה, במיוחד בעבודותיו של אדם סמית’, כלכלן ופילוסוף סקוטי. יצירתו המכוננת של סמית’, "עושר האומות", שפורסמה ב-1776, הניחה את הבסיס לקפיטליזם ה-laissez-fair. הוא טען שכאשר אנשים חופשיים לרדוף אחר האינטרסים הכלכליים שלהם, הם תורמים ללא כוונה לרווחה הכלכלית הכוללת של החברה. המושג הזה, המכונה "היד הבלתי נראית", הוא אבן יסוד בקפיטליזם לייס-פייר.
לאורך המאה ה-19, הקפיטליזם ה-laissez-fair הפך למשפיע יותר ויותר, במיוחד בארצות הברית ובבריטניה. בתקופה זו חלה הפחתה משמעותית בחסמי הסחר ובתקנות הממשלה, שהובילה לצמיחה כלכלית ולתיעוש חסרי תקדים. עם זאת, האידיאולוגיה עמדה גם בפני ביקורת על כך שהובילה לפערים כלכליים ולניצול עובדים, מה שהוביל בסופו של דבר לעליית תנועות העבודה ולהנהגת מדיניות רווחה חברתית.
במאה ה-20, התמודד הקפיטליזם של הלס-פייר עם אתגרים משמעותיים עם השפל הגדול והעלייה שלאחר מכן של הכלכלה הקיינסיאנית, שדגלה בהתערבות ממשלתית נוספת בכלכלה. עם זאת, בשלהי המאה ה-20, חלה התעוררות מחודשת של עקרונות ה-Laissez-Faire, המכונה לעתים קרובות ניאו-ליברליזם, שדגל שוב בדה-רגולציה, סחר חופשי והפרטה.
בתקופות עכשוויות, קפיטליזם טהור לייס-פייר הוא נדיר, שכן רוב המדינות משתמשות במערכת כלכלית מעורבת המשלבת עקרונות שוק חופשי עם מידה מסוימת של רגולציה ממשלתית. עם זאת, האידיאולוגיה ממשיכה להשפיע על מדיניות ודיונים כלכליים ברחבי העולם, כאשר התומכים טוענים ליעילותה והמבקרים מצביעים על הפוטנציאל שלה לאי-שוויון ולניצול.
עד כמה האמונות הפוליטיות שלך דומות לנושאים Laissez-Faire Capitalism ? קח את החידון הפוליטי כדי לגלות.
